חדש חדיש ומחודש, 15.02.26
טריק מיפן, אירוח של סנדק הפאנק, אנימה ג'אז ועוד מיני תופינים
שלום לכולם, ברוכים הבאים אליי הביתה להאוס אוף גולדמן. מוזמנים לעשות סאב אם עדיין לא עשיתם, זה עושה לי טוב על הלב ורוח למפרשית ששט בה שקורא לה “החיים שלי”.
השבוע ב”חדש חדיש ומחודש”, הרגשתי שהמוזיקה לוקחת אותי למסע של פירוק והרכבה: מצד אחד, קלאסיקות שנולדו מחדש דרך עיניים מודרניות, ומצד שני, צלילים עתיקים שקיבלו זריקת מרץ חשמלית. הפלייליסט השבוע מוכיח שאין באמת גבולות – לא בין פאנק יפני לג’אז אמריקאי, ולא בין המדבריות של מאלי למועדוני האנדרגראונד של לונדון. הכל מתחבר לכדי נרטיב אחד של סקרנות בלתי נגמרת.
הנה מה שדגתי לכם השבוע:
Tinariwen & José González – Imidiwan Takyadam
2026
סינגל חדש מתוך האלבום העשירי והקרוב של טינאריוון. החיבור בין הבלוז המדברי של הלהקה לגיטרה האקוסטית של חוזה גונזלס הוא שידוך מושלם; הנגינה של גונזלס מוסיפה רבדים של פולק מערבי לקצב הטוארג המוכר, והתוצאה היא מסע מוזיקלי שמרגיש כמו רוח חמה בין דיונות. יש משהו בצליל הזה שמרגיש לי כמו התדר של המדבר מצד אחד, ומצד שני משהו שמימיי לגמרי.
Nina Simone – Seems I’m Never Tired Lovin’ You
1969
נינה סימון בשיאה, מתוך האלבום המופלא !Nina Simone and Piano. השיר הזה הוא מופע של עוצמה ושליטה רגשית; הפסנתר שלה מוביל קו גוספל-סול עמוק, בעוד הקול החד-פעמי שלה מטפס לגבהים של כנות חשופה. למרות שהאלבום יצא ב-1969, הוא הוקלט בתקופה הסוערת שלאחר רצח מרטין לותר קינג, והמתח והכאב של אותם ימים מחלחלים לכל תו. ולמרות שמכיר את נינה סימון, אודה ולא אבוש, את האלבום הזה לא הכרתי…
Minoru Muraoka – Take Five
1970
מה קורה כשסטנדרט הג’אז המפורסם של דייב ברובק עובר טיפול יפני מסורתי? מינורו מוראוקה משתמש בחליל השאקוהאצ’י כדי להחליף את הסקסופון. ואז יש שיא ריתמי מוגזם (בכל זאת, הקטע נכתב כדי להדגים את היכולות של המתופף ג’ו מורלו). הדיאלוג בין כלי הנשיפה העתיק לבין חטיבת קצב של ג’אז מודרני יוצר פסיכדליה אוריינטלית מרתקת שהקדימה את זמנה והפכה לאחד הקטעים המבוקשים ביותר בקרב אספני תקליטים.
Adrian Younge – Portschute
2026
אדריאן יאנג שחרר ממש לפני ימים ספורים את הסינגל הזה מתוך פרויקט ה”מגנום אופוס” החדש והסלף-טייטלד שלו. יאנג, אשף של סאונד אנלוגי, יצר כאן יצירה תזמורתית-קולנועית שנכתבה מנקודת מבט של מפיק היפ-הופ. עם בס שמן וטקסטורה מלוכלכת, השיר נשמע כאילו הוקלט באולפני סאונד של שנות השבעים, עם כל הנשמה והעומק שהציוד האנלוגי שלו יודע להפיק.
Natalie Bergman – Shine Your Light on Me
2021
לאחר טרגדיה משפחתית קשה, נטלי ברגמן יצרה את אלבום הסולו Mercy, והשיר הזה הוא הלב הפועם שלו. המוזיקה כאן היא שילוב של גוספל פסיכדלי וביטים מודרניים; השירה שלה נשמעת כמו תפילה מתוקה שמרחפת מעל הפקה עשירה בסינתים וחטיבת כלי נשיפה. זהו שיר על תקווה וחיפוש אחר אור בתוך החושך, מבוצע בכישרון פופי ורוחני נדיר.
Black Pumas – Wichita Lineman (Electric Deluxe Sessions)
2021
הצמד מטקסס לקח את הקלאסיקה של ג’ימי ווב (שזכתה לביצוע המפורסם של גלן קמפבל) והעניק לה טיפול רטרו-סול חם בגרסת סשן חשמלית שיצאה רשמית בקיץ 2021. אריק ברטון מביא הגשה קולית מלאת רגש שגורמת למילים על הבדידות של עובד הקווים להרגיש רלוונטיות מתמיד. ההפקה של אדריאן קסדה שומרת על איפוק עם גיטרות מהדהדות שיוצרות מרחב עצום בתוך השיר.
Anna Calvi & Iggy Pop – God’s Lonely Man
2026
מפגש פסגה דרמטי וחדש לגמרי שיצא ב-10 בפברואר 2026, כסינגל ראשון מתוך האיפי הקרוב של אנה קאלבי, ?Is This All There Is. הקול העמוק והמחוספס של איגי פופ משתלב באופן מושלם עם הגיטרה החורכת והאווירה האפלה של קאלבי. זהו קטע קולנועי מאוד, מלא במתח וחשמל באוויר, שבו איגי פופ מגלם את הקול הפנימי וההרסני של קאלבי. ותכלס, כל דבר שאיגי פופ נוגע בו מוצלח, זוכרים שעבד עם עופרה חזה?
Captain Planet & Baba Sissoko – Seneke Masa
2026
המפיק קפטן פלנט (צ’רלי ביילד) חבר למאסטר הכלים המערב-אפריקאי באבא סיסוקו לקטע גלובל-בייס מקפיץ. השיר משלב את נגינת הטוקוני (גיטרה מסורתית) והשירה השבטית של סיסוקו עם ביטים אלקטרוניים שנועדו לרחבות הריקודים. זהו חיבור אורגני שבו המקצב האפריקאי העתיק מקבל פעימה מודרנית ובועטת. יעבוד גם בבית וגם ברחבת ריקודים, תסמכו עליי.
SEATBELTS – Tank!
1998
שיר הפתיחה האיקוני של האנימה “קאובוי ביבופ”, שהלחינה יוקו קאנו. זהו ביג-בנד ג’אז בסטרואידים – מהיר, פרוע וטכני להפליא. חטיבת כלי הנשיפה של הסיטבלטס מתפוצצת כאן באנרגיה שמזכירה את תקופת ה”בי-בופ” הקלאסית, אבל עם גישה מודרנית ובועטת. בזמן האחרון אני שוקע לעולמות היפניים, וזה מאוד מתגמל.
Buzzcocks – All Gone To War
2026
הבאזקוקס הוציאו ממש ב-30 בינואר 2026 אלבום חדש בשם Attitude Adjustment. השיר הזה, בהובלת סטיב דיגל, שומר על המלודיה הפופית הקליטה העטופה בגיטרות מהירות ורועשות שאפיינו את הלהקה מאז ומתמיד. למרות שפיט שלי הלך לעולמו ב-2018, הלהקה מצליחה לשמור על ה-DNA הפאנקיסטי שלה, ויש לי תחושה שזה עוד עלול להשתפר.
זהו להפעם. אהבתם? תעשו שאר, תכתבו לי בתגובות, תפיצו את הבשורה.
❤️❤️❤️